הפעם לא הסוכר צונח אלא אני!

מאז ומתמיד הסתקרנתי מכל דבר שקשור לתעופה, ורציתי לדעת כיצד מרגישה הציפור בעת שהיא משוטטת לה בשמיים.

מהתשוקה הזו הגיע החלום שלי – לצנוח צניחה חופשית. תחושת החופש, הריחוף וחוסר המשקל קסמה לי.

במשך זמן רב דיברתי על כך, עד שהחלטתי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות

דבר ראשון, ביררתי האם ישנה בעיה כלשהי לסוכרתיים לצנוח. נכנסתי לכל פורום צניחה אפשרי ואיתרתי בחור סוכרתי שעשה קורס צניחה חופשית. הוא הסביר לי כי כל עוד מאוזנים מבחינת הסוכרת- אין שום בעיה לצנוח, בסה"כ יש להביא אישור מהרופא המאשר שהסוכרת מאוזנת ושאין מניעה לבצע צניחה חופשית.

בארץ ישנם שני מועדוני צניחה : skykef בדרום ו Paradive בחוף הבונים. אני צנחתי במועדון Paradive, צניחת טנדם – שבה צונחים כאשר מחוברים למדריך.

לאחר שקיבלתי את האישור המיוחל מהרופא, כל מה שנותר לי היה רק לקבוע תאריך לצניחה.

ביום הצניחה, לאחר כמה ימים של ראות גרועה ואובך, יצאה השמש לכבודי,

הגעתי למועדון צניחה, "מצוידת" במשפחה, חברים וציפייה רבה לרגע הקפיצה.

בהתחלה הוקרן סרטון קצר שתיאר את מהלך הצניחה, ואחריו מילאתי טפסים רבים, בהם בין השאר, הצהרתי על הסוכרת ומסרתי את האישור הרפואי.

לאחר לבישת סרבל וקשירת הרתמות ע"י מדריך הצניחה, נערך תרגול קצר של מצב הגוף בעת הצניחה וניתנו עוד מספר הוראות כגון שילוב הידיים בזמן שהמדריך מסמן, והרמת הרגליים לפני הנחיתה.

עליתי למטוס ושמחתי לגלות שאני הראשונה שאקפוץ. ישבתי ליד הדלת והרגשתי את הרוח מתחזקת ככל שהמטוס נסק יותר ויותר גבוה.

בזמן הטיסה המדריך תרגל איתי פעם נוספת את מצב הגוף בצניחה, ולאחר 20 דקות של טיסה, הגענו לגובה של 12,000 רגל (4 ק"מ),  ודלת המטוס נפתחה. הוצאתי את רגלי מחוץ למטוס והרגשתי את הרוח העזה. באותן שניות בהן חצי מגופי היה בתוך המטוס וחצי מחוצה לו, הבנתי למה הכוונה "רגע האמת" – מכאן, אין דרך חזרה, ודווקא השתוקקתי כבר לקפוץ.

בעת הקפיצה מהמטוס, הרגשתי למשך 3 שניות בערך, שאני נופלת לתהום, ומיד אח"כ תחושת ריחוף אדירה!

זמן הנפילה החופשית הוא כ50 שניות, ואז נפתח המצנח והרעש האדיר של הרוח, נהפך לשקט מופתי. וההתרגשות העצומה הופכת לשלווה שמימית.

המדריך נתן לי לאחוז במושכות המצנח וצפינו בנוף שסבב אותנו. במשך כ – 6 דקות גלשנו על המצנח עד לרגע הנחיתה.

את התחושה הנפלאה שמרגישים בעת הצניחה החופשית, קשה לתאר במילים, עד שלא חווים זאת, לא מבינים עד כמה זה כיף אדיר.

זה היה אחד הרגעים הכי מאושרים ומרגשים שחוויתי עד כה.

כמה טיפים לצונחים הסוכרתיים:

* ביום הצניחה מומלץ מאד לבדוק את הסוכר פעמים רבות.

* עד הצניחה, עדיף להיות על רמת סוכר בסביבות ה200, ההתרגשות והאדרנלין מורדים את הסוכר מאד.

* סוכרתיים המחוברים למשאבה –  לא לשכוח לנתק אותה לפני הצניחה

* וכמובן צריך שיהיה עליכם סוכר זמין. בסרבלים שלובשים יש כיסים עם ריץ' רץ' וניתן להכניס לשם כמה קוביות סוכר.

לפני הצניחה נתקלתי במשפט של לאונרדו דה וינצ'י, שהיה מבין הראשונים שתכננו מצנחים:

"פעם שטעמת את טעם השמיים, תהלך על הקרקע עם עיניך נשואות השמיימה, כי שם היית ולשם תשתוקק לחזור"

תהיתי עד כמה המשפט נכון, והיום אני יודעת, כי לאונרדו דה וינצ'י צדק, לגעת בשמיים זה נפלא וכמעט שום דבר לא ישווה לאותה התחושה.

אכן השמיים הם הגבול, לכו לצנוח, אך תיזהרו – זה ממכר!

פוסט זה פורסם בקטגוריה סוכרת, צניחה חופשית, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s